סוף הקיץ. הקייטנות נגמרות. חופשות. הילדים משתגעים.
במרכזי יום לאזרחים ותיקים, פשוט עובדים כל השנה. אין דבר כזה חופשת קיץ.
כשהצגתי תכנית עבודה לליאור שטרסברג, מנכ"ל עמותת מטב (ובהיות מטב ארגון גדול ומקצועי בתחום הסיעוד והזיקנה, ליאור הוא אחד האנשים המובילים בארץ בתחום) הוא שאל אותי - "אם תפתח את מרכז יום מצפה רמון בשבת, יגיעו?" תהיתי לשתי שניות, ועניתי "בהחלט". זה שירות חיוני ומתן השירות ללא ספק מהווה פיקוח נפש. חברתי לעבודה בעבר, רויטל סגרון יעקב, תמצאתה את החיוניות של מרכזי היום בפוסט בפייסבוק מהשבוע ועל ההשפעה האדירה של המרכזים על עשרות אלפי אזרחים ותיקים.
אף אחד לא ביקש את השניקל שלי לגבי השביתה של מרכזי יום ברחבי הארץ שנערכה שלשום 15/8, אבל החלטתי לרשום את דעתי בכל זאת. במשך 7 שנים, שמיטה שלמה, ניהלתי שני מרכזי יום מאוד שונים: ב-2015-2017 את מרכז היום הגדול של העמותה למען הקשיש בית שמש, וב-2017-2021 את המרכז הרב תחומי בהפעלת עמותת מטב במצפה רמון. אני גאה לציין שכוח העל שלי בתפקיד היה ניהול תקציב.
באחד הימים מספר חודשים לפני סוף התקופה שלי במצפה, בעקבות עיכוב בקבלת הארכת אישור כיבוי אש (סיפור ארוך ומתסכל), נאלצנו לסגור ליום אחד את המרכז. עבורי זה היה השפל של כל 7 השנים. הזוג שמפקידים להגיע כל יום נאלצו לאכול כוסות מנה חמה (ועוד הרבה סיפורים עצובים) בגלל פשלה אדמיניסטרטיבית. נשבר לי הלב.
כל מרכזי היום ברחבי הארץ סגרו את הדלתות בסגר הראשון של הקורונה באביב 2020 לכמעט 3 חודשים. לא היה צורך בשום מחקר כדי להבין - האזרחים הוותיקים הלכו אחרת אחרי התקופה הזו - אם עד אז הגיעו כל יום למרכז יום והשתתפו בחוג פעילות גופנית, אכלו ארוחות בצוותא עם חבריהם, תפסו תאוצה של שנים כדי להגיע למצב פיזי מסוים; אז ברור שהם הלכו לאחור בגדול בגלל המצאיות הבודדת שהפכה תוך לילה אחד למציאות החדשה.
אמנם מדובר שלשום על שביתת אזהרה בת יום אחד, אבל כל יום ללא הבית השני של מבקרי המרכזים מזיק. מאוד.
לכן הסקירה הדלה בלשון המעטה של התקשורת על יום השביתה חסר התקדים ממש מכאיב ומכעיס. בחיפוש גוגל אין שום פולו-אפ מאז יום השביתה. (כמעט) כאילו לא קרה. האמת כואבת - אנחנו חיים בחברה גילנית מאוד, שכמעט ולא מתעניין בכלל במצב הלא יציב של מרכזי היום - מסגרת קסומה ששינתה אין ספור חיים של גם עשרות אלפי מקבלי השירות וגם צוותי המרכזים. אישית, התקופה שלי כמתנדב במרכז היום במושב נהורה ובבית פרנקפורטר בירושלים ב-2005 ללא ספק גרמה לי להחליט לעלות לארץ כדי להביא ערך מוסף לאזרחים ותיקים ישראלים. מליאת התפקיד במשך 7 שנים היה חלום מטורף שלי מבחינה ציונית ובתור בעל תואר שני בגרונטולוגיה מאוני' בן גוריון.
להלן המסקנות שלי על "השביתה לאן":
1. ישראל חייבת. דחוף. למסד גוף שידאג לאוכלוסייה המבוגרת בסגנון ה-AARP האמריקאית. מהדף בקישור - העמותה הזו מסנגרת עבור הנושאים הבוערים ביותר של אזרחים ותיקים ומשפחותיהם: ביטחון בריאותי, יציבות כלכלית, ומימוש עצמי. העמותה נלחמת בחזית מול נבחרי הציבור ודואגת שאזרחים ותיקים לא יישארו מאחור, כמו שנשארו בגדול בארץ שלשום, ובכלל.
ישראל אמנם חוקקה ב-1988 חוק מדהים, חוק סיעוד, שאומר שהמדינה תדאג לכל אזרח ותיק שזקוק למטפל/ת סיעודי/ת, והכניס לחוק את מרכזי היום, ועוד דירבנה אזרחים ותיקים לצאת מהבית למרכז יום תמורת 2 (או 2.75) שעות של חוק סיעוד, כשעוד מקבלים יום עשיר של 6 שעות.
אבל זה לא מספיק.
חוסר העניין באיתנות של מרכזי היום זה סימפטום. החברה הישראלית לוקחת את מגמת הגילנות (ageism) הרווחת במערב, ומוסיפה את ההידור של החייל בן ה-18-21, אשר מוסיף לדריסת מעמד זקני השבט, האנשים שהקימו את המדינה. גוף מקביל ל-AARP נחוץ ביותר כדי לדאוג שנבחרי הציבור יתמכו במסגרת הקסומה של מרכזי יום ועוד אין ספור מיזמים חשובים.
2. מרכזי היום לא יכולים להרשות לעצמם להתבייש לגייס משאבים.
תופעה כזו קיימת פחות או יותר, יותר או פחות - תלוי בגוף המפעיל.
זורק פה רעיון - לגייס תורם גדול שמעוניין בזיקנה ובאיכות הסביבה. מגייס תרומה עבור התקנת פאנלים סולאריים על גגי מרכזי היום (לפחות בשני המרכזים שניהלתי, מתאים מאוד).
התורם מבסוט שתרם לאיכות הסביבה, וגם לאיתנות הכלכלית של שירות חיוני שנמצא בקשיים.
ומרכז היום לא רק מוריד סעיף תקציבי של חשבון החשמל, אלא מרוויח כל חודשיים "משכורת" מחברת החשמל על החשמל שהוא מוכר חזרה אליה. ואם המבנה שייך לרשות המקומית, אפשר להסתדר עם זה, הרי כולם תמיד אוהבים Win-win.
בונים קומה חדשה? הגג תפוס? אז אולי לבדוק תרומת רכב חשמלי לטובת ההסעות. כולם חוסכים בדלק, ויהיה אפשר לנשום יחסית לרווחה (תרתי משמע).
יש עוד מלא אופציות דומות כדי לשפר את המצב הכלכלי של המרכזים.
3. יש לי עוד מה להגיד. מי שמעוניינים, אפשר לבקש את ההמשך ב-WhatsApp או במייל.
חודש טוב ושבת שלום
נ.ב. אני עובד כבר כמה חודשים בהייטק ונהנה שם מאוד מאוד.
No comments:
Post a Comment